ערב קריוקי

זה קרה ערב אחד חבר שלצורך העניין נקרא לו עמי החליט להצטרף אלי, חובב קריוקי ותיק, לבר הקריוקי שלי רק לכמה שעות, "רק כדי לשתות כמה משקאות ולראות אותך" הוא אמר. אני העליתי כמה הצעות לשירים שאולי הוא ירצה לבחון ואולי יעלה וישיר אותם בערב קריוקי בבר. אך הוא כמובן דחה זאת מכל וכל (לפחות בהתחלה). הדבר הבא שאני זוכר זה את עמי עומד על הבמה ונמצא כבר בשיר החמישי, תוך שהוא מוסיף אביזרים ובטוח שהוא כוכב רוק עולה, מחקה את אלטון ג'ון ונהנה מכל רגע.

כל זה כמובן מהווה עידוד עבורי. חושב לעצמי, אם עמי הנחשב לבחור ביישן בעבודה, יכול לעשות כל כך הרבה כיף בערב קריוקי, אז בוודאי שהבוסית המטורפת שלך, נקרא לה סוזי, תהנה מערב קריוקי. ואכן לאחר שבוע סוזי הצטרפה אליי לבר הקריוקי, "רק כדי לשתות קצת ולראות אותי". והלא זה בדיוק מה עמי אמר, אמרתי לעצמי תוך שאני מחייך. ניסיתי כמה פעמים לדבר איתה ולשכנע אותה לשיר שיר קריוקי, הצעתי לה שירים שאני חושב שהיא אוהב ואפילו הצעתי לה לעלות ולשיר דואט אך היא לא הראה עניין ודחתה את כל עניין הקריוקי. כאשר לבסוף קראו בשם של סוזי לעלות לבמה, הפנים שלה החליפו צבעים מלבן לירוק ואח"כ לצבע אדום והביטה בי כאילו אני הרגתי את הכלב שלה זה עתה. לבסוף היא קמה הכסא שלה וללא כל מילה נוספת עזבה את הבר.

ביום שני, בעבודה, נקראתי למשרד שלה ופוטרתי בטענה שאני "לא מתאים" ונמצאתי כ"חסר יכולת לעבוד בצוות". או קיי, האם ייתכן שפיטורין, גירושים ומלחמות גרעינית נגרמו על ידי מה שאני מכנה "העדר רצון לשיר בערב קריוקי" ? לא, בוודאי שלא. אך הרבה רגשות נפגעו בעקבות ערב קריוקי. זה לא רעיון טוב ללחוץ על מישהו שלא רוצה לשיר.אי אפשר לדעת אף פעם מדוע אדם לא רוצה לשיר, אולי זה נעוץ עמוק בחוויית ילדות כשהן נתבקשו להתלבש ולשיר לדוד יעקוב שיר.